בין שיויון לנשיאה בנטל על חובת תלמידי חכמים בגיוס לצבא
א. נקדים ונגדיר את הטענה לחיוב להתגייס.
הטענה הנפוצה היא טענת "השוויון בנטל", וטענה זו שורשה במחשבה ליברלית שהולידה בין השאר גם את הקומיניזם, והתפיסה הבסיסית שלהם היא "כולם נולדו שווים וכתוצאה מכך כולם יכולים/חייבים לעשות אותו דבר".
ולפי עניות דעתי תפיסה זו של שוויון, נוגדת את רוח היהדות שנבנתה על מעמדות ויחוס (כהונה, מלוכה דווקא משבט יהודה) (וכן בגופא סוגיות "רבנן לא צריכי לנטורא" כל הסוגיא מתבססת על ההנחה שיש אנשים שחובת נשיאה בעול הציבור היא פחותה), ולכן טענה של שוויון מוחלט אינה מתקבלת ובאמת יתכן מצב מציאותי של חוסר שוויון שאחד יקבל יותר מהשני וזו המציאות.
אלא שיש עוד טענה, 'נשיאה בנטל'. וזו כבר טענה מכיוון אחר שדומה לדיני "שותפין" והגדרתה במקום שיש אנשים בעלי זיקה אחד לשני ויש להם מעצם קיומם עול משותף, יכולים "השותפים" לכפות אחד על השני לשאת בנטל המוטל על הציבור.
וחיוב נשיאה בנטל נראה בבבא בתרא פרק השותפין (דף ז' עמוד ב') שרואים במשנה שם שכופין לבנות בית שער לחצר וכדו' שזה עול משותף וכן בסוגיית "רבנן לא צריכי לנטורא" (שם) רואים שיש עול של חיוב שמירה משותף כחלק מהתושבות בעיר.[1]
מסקנת דברים אלו שכל אדם חייב לשאת בנטל הציבורי גם אם לא במידה שווה ולכן אנו צריכים לברר האם לימוד תורה אכן נחשב כנשיאה בנטל השמירה מפני אויבים.
ולחידוד הדבר אין כוונתי לדבר ש"נפטור" אנשים משרות צבאי שא"כ ניכנס לנידון של פטורים לת"ח שכתב הגרי"ז (חידושי הגרי"ז לסוטה דף מג' עמוד א') שאם חסר לוחמים כל בעלי הפטור צריכים להתגייס, אלא כוונתי בחלק הבא של המאמר לומר ולהוכיח שששירותם בעול הציבור של ת"ח מתקיים ע"י לימודם.
ב' נידון האם כוח הלימוד תורה להשפיע על שמירה מציאותית.
נאמר לגבי כיבוש ארץ ישראל "אלף למטה אלף למטה" (חומש במדבר לא, ד) ובמדרש רבה שם (פרשה כב פסקה ג) שעל כל אלף אנשים שהיו הולכים להילחם בצבא, היו אלף נשארים כדי להתפלל ואלף שומרי כלים.
וכך גם מצאנו אצל דוד המלך שאומר המדרש שהיה שולח את גדודיו למלחמה והיה מושיב כנגדן אחרים שיעמלו התורה ויזעקו בתפילה. וכן מובא במסכת סנהדרין (דף מט ע"א) "אמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב "ויהי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא" מה טעם דוד עושה משפט וצדקה? משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא? משום דדוד עושה משפט וצדקה".
נראה שבצבא העתיק בממלכה שהתנהלה ע"פ היהדות חלק מהנשיאה בנטל הצבא היה שיש אנשים שילמדו תורה וזה תורמתם לציבור.
ועוד מובא בכמה מקורות את הדין שצריך לימוד תורה בשביל לשמור על עמ"י מפני אויבים.
א. במדרש רבה בפסקה ב, "תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים שנאמר: "על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי".
ועוד כתוב "רבי שלח את רבי אסי ורבי אמי שיצאו ויתקנו הקריות של ארץ ישראל והיו נכנסים לקרייה ואומרים להם הביאו לנו את שומרי העיר והיו מביאים להם את שומר הנשק ואחראי ההגנה והיו אומרים להם אלו שומרי העיר אלו מחריבי העיר אמרו להם, ומי הם שומרי העיר אמרו להם אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר "והגית בו יומם ולילה" וכן הוא אומר "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר"
ב. במסכת מכות (דף י') כתוב "אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים (תהילים קכב), וביאר שם "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".
ג. בתנא דבי אליהו רבא פ"י נאמר "אשרי מי שמתחדש ד"ת על פיו וכל מי שמתחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעין אותו מן השמים ואומר לו כך אמר הקב"ה בני בנה לי בית המדרש ששכר גדול שיש לי באוצרי שלך היא ובשבילך אני מציל את ישראל שנאמר אח"כ יבחר אלקים חדשים אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל מכאן אמרו ארבעים אלפים מישראל שנתקבצו יחד ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד תלמידי חכמים דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם לכך נאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל".
רואים מכל מקורות אלו שכוח לימוד התורה הוא כתורם ממשית ללחימה ושמירה מפני אויביםו א"כ נחשב כנשיאה בנטל.
ויותר מכך נראה שיש תביעה על עמ"י אם לא למדו בזמן המלחמה כמו שמוכח מהגמרא במסכת מגילה דף ג’ ובמסכת ערובין דף ס”ג, שמספרת שהמלאך בא להוכיח את יהושע בן נון על כך שבטלו תמיד ובטלו תורה. שאל אותו יהושע ועל מה באת, ואמר לו באתי על בטול תורה, מיד אומרת הגמרא, “וילן בעמק מלמד שלן בעומקה של הלכה", ונראה ממדרש זה שגם במלחמת שבעה עממין שהיא מלחמת מצווה ברמה הגבוהה ביותר עדין היה תביעה עצומה על זה שלא למדו תורה מספיק בזמן המלחמה וחייבים לימוד תורה בזמן מלחמה וע"ז יהושע כיפר שלמד כל הלילה.
ג' סוגיית "רבנן לא צריכי לנטורא".
במסכת בבא בתרא (דף ז' עמוד ב') מובא סוגית "רבנן לא צריכי לנטורא" שמביאה שני פסוקים ("אספרם כחול ירבון" ו"אני חומה ושדי מגדלות") שמלמדים על דין שרבנן אינם צריכים לשלם על שמירה על העיר שבה הם גרים.
ודנו האחרונים מה מלמדים פסוקים אלו, הנלמד הפשוט הוא שרבנן אינם צריכים להשתתף בשמירה מפני שהם שומרים על העיר בלימודם וכמו שהבאנו עד כה, אך הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות פרק ד' משנה ה') כותב שטעם שנפטרים ת"ח כלפי אחרים מהעול המשותף של שמירה מפני שאנו מכבדים ת"ח אך מצד שני כתב הרמב"ם בהלכות שכנים פ"ו שיש כוח של תורה ות"ח שומרים על עצמם מפני האויבים בזכות התורה ונראה כסתירה.
ונראה לי להסביר ע"פ דברי החזון איש (בבא בתרא סימן ה') שכתב "אין סומכין על הנס" ולכן הגם שהתורה שומרת אין זו סיבה לפטור וצריך גם את הסיבה השניה, ששאר העם פוטרים אותם בשביל לכבדם. ולכן בעיר שכולה ת"ח, אומר החז"וא כולם יצטרכו לבנות.
ד' שיטת החתם סופר.
אך נראה בחתם סופר על מסכת בבא בתרא (דף ז' עמוד א') שכתב שאומנם לימוד תורה מגן על אדם פרטי אך אינו מגן על אחרים והסביר שכל כוח לימוד תורה ע"י ת"ח הוא לעורר התעוררות רוחנית אצל הסובבים אותו וע"י כך יהיו מוגנים וזה נחשב כתרומתם לזה, ולכן כתב החתם סופר שכל דברי הסוגיא בבבא בתרא זה בשמירה על העיר שהת"ח מגיע לכל אחד ולכן נחשבת תרומתו אבל במקום שאין יכולים להשפיע כגון מלחמה ארצית שוודאי שאין אדם פרטי יכול להשפיע על מדינה אז חייבים הת"ח לתרום לעול הציבור כמו כולם, (אך איני יודע כיצד יסתדר החתם סופר עם המקורות שהוזכרו לעיל), ולכך נראה שהחתם סופר חולק על היסוד שלימוד תורה הוא כחלק מנשיאה בנטל.
ולכך צריך להבין מה יסבור החתם סופר בנידון שלנו, ולעניות דעתי צריך לומר שבסוגיא בבבא בתרא מדובר על שמירה עצמית מיידית ולא מלחמה ותקיפה ולכן גם אם יש כוח של לימוד תורה א"א להגן על אחרים יתכן שאין מספיק ואז תרומתם אינה עוזרת כלל שאין עניין בשמירה שימותו פחות אנשים אלא שלא ימתו בכלל ושצריך יחס מסוים ולכך הצטרך הרמב"ם לומר שהטעם הוא מפני הכבוד, אבל במתקפה לעניין הניצחון הכולל מספיק תרומה בנטל של הגנה וגם אם לא על כולם אבל מבחנת תרומה זה מספיק (והסבר זה שייך ליישב גם הסוברים שכל הסוגיא דנן אינה מדברת על סכנת חיים).
ה' סיכום.
נראה שגם אם חייבים לשאת בנטל הציבור אין צריכים לעשות זאת בשוויון מוחלט ואפשר בדרכים אחרות, אך נראה מח' בין החתם סופר לשאר המפרשים בנידון האם בכלל יש כוח ממשי ללימוד תורה ולרוב המפרשים נראה שלימוד תורה בזמן מלחמה מגן ומונע אסונות לעם ישראל.
[1] בדרך אגב נאמר שטענת החיוב של "להציל את ישראל מיד צר" לא קשורה לימינו שוודאי שאין במלחמת עזה שכל תכליתה היא נקמה מוצדקת או אולי הרתעה את הגדרה של להציל וכו', ואולי רק 7.10 עצמו היה כגדר הזה על יום זה איני מדבר אלא על מלחמה של ימינו