עניני הרכוש משותף של בני החצר והמבוי הגינה והבקעה וכן תקנות בני העיר וסמכות האכיפה על ההוצאות המשותפות נמצאים בתוספתא בסוף מסכת בבא מציעא, לעומת זאת בסדר המשניות פרק השותפין שגם עוסק בכך מופיע בתחילת מסכת בבא בתרא ולאחריו הפרק השני הוא פרק לא יחפור, והתוס בריש ב"ב כתבו שצריך לפרש מדוע היא מופיעה לאחר בבא מציעא ותי' לפי ששנינו עניני בית ועליה שנפלו והגמ קראה להם שותפים גם מסכת זו עוסקת בענייני שותפים.
ראוי להתבונן האם חלוקה זו היא חלוקה טכנית או מהותית, נקדים ונאמר שבהכללה גסה שלושת הבבות עוסקות בעניין היחס הנכון לממון חבירו.
כשהחלוקה היא כדלהלן: בבא קמא עוסקת בתחילתה בנזקי ממון של אבות נזיקין( שור בשור ושור באדם ) ובסופה נזקי אדם באדם בבא מציעא עניינה הוא במחלוקות בין שנים על שיוך הממון ( שנים אוחזים ואלו מציאות ופרק הבית והעליה ) או אחריות שניתנה כלפי הממון ( שומרים פועלים ואומנים) ובבא בתרא עניינה הוא ניהול הממון בהסכמה מראש כדי לחסוך מחלוקות או נזקים שייגרמו ללא סידור מוסכם. יש אמרה חסידית שב"ק הוא ספרן של רשעים וב"מ ספרם של בינונים וב"ב ספרם של צדיקים והן הן הדברים.
מנקודה זו ראוי לדון האם מקומו של פרק השותפין שעוסק בזכות השותפים בחצר המשותפת לחלוק ולבנות כותל בכפיה ובגינה רק בהסכמה שיוכו הוא מציאות של מחלוקת שצריך למצוא לה פתרון ואז פרק זו ישויך לסוף בבא מציעא, או שמא ניתן לבחון אותו כהצעה של המשנה לחיות בשכנות טובה ללא מחלוקת ואז מקומו יהיה במסכת בבא בתרא,
ניתן לומר שלשון התנא במשנת הפתיחה שנותן ביטוי לרצון המשותף, (כלשון המשנה השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע) מבטא לפחות מבחינה לשונית את הגישה שעניינה של מסכת זו הוא מניעת סכסוכים מלכתחילה ולא פתרון לסכסוך קיים
ואכן חשוב לציין שבתוספתא לא מוזכר כלל חיוב לבנות כותל אלא רק דעתו של ר"י על כללי סימון הבעלות על כותל שבחצר כפי שמופיע במשנתינו על כותל בקעה ר' יוסי או' אם היה שם אחד מעכב, הופך את החזית וכו'.
אך מעיון בלשון הגמ' מבוארת הצעה לקריאת המשנה כסכסוך שכנים על מניעת תשמישים בחצר הואיל והזק ראיה שמיה הזק, כאשר לדעת הגמ הרצון הוזכר כאן רק כי קיימת מניעה טכנית לפתרון הואיל והחצר אין בה דין חלוקה. ולכן צריך רצון והסכמה לעצם החלוקה ומשניתנה ההסכמה כופה אחד את רעהו לבנות כותל( ב: תוד"ה וכיון) לפיכך קריאת דברי תוס על המבוכה במיקום פרק זה היא תהיה בהקשר של פרשנות הגמ כמ"ש.
עמדה זו של הגמ' שהפרק הוא בעל אופי של נגיעה לסכסוך שכנים באה לידי ביטוי גם בסוגיית גוד או איגוד בדף י"ג שרואה את חוסר התוחלת בהחזקת חצר ללא דין חלוקה כבעיה שדורשת פתרון ולא כמצב מיוחד של ממון ללא רווח אך גם ללא סכסוך חלוקתי.
ההצעה השניה של הגמ' שהזק ראיה לאו שמיה הזק ובמשנתינו מדובר בחצר הניתנת לחלוקה ותיבת רצו במשנה הינה הסכמה לבניית כותל וחידוש המשנה הוא שזו הסכמה מחייבת,
בפשטות זו קריאה לראות את המשנה כפשוטה
ללא סכסוך שכנים אלא כהצעה לניהול יחסי השכנים בשכנות טובה כולל ההצעה המפורטת של המשנה באשר לעובי הכתלים, והמשנה שלאחריה לגבי תוכניות עתידיות למי שמעוניין להשתמש בכותל לבנייה גבוהה יותר בעתיד .