היזק ראייה
ב, א מתני': "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע. מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבינין בונין, הכל כמנהג המדינה"
בגמ' יש שני דרכים כיצד לפרש את המשנה, ללישנא קמא מחיצה היינו גודא, ואין חיוב לבנות כותל דהיזק ראייה שמיה היזק, וללישנא בתרא בחיצה פלוגתא וכיוון שחלקו בונים את הכותל בעל כרחם דהיזק ראייה שמיה היזק.
ולהלכה קיי"ל דהיזק ראייה שמיה היזק ובונים את הכותל בעל כרחם, והנה בפרק לא יחפור שנינו דיני הרחקת נזיקין, ולקמן כה, ב נחלקו רבנן ורבי יוסי אם חיוב הרחקה מוטל על המזיק או שעל הניזק להרחיק את עצמו, וקיי"ל להלכה שעל הניזק להרחיק את עצמו, וצריך ביאור אם כן למה חייבים השותפים לבנות כותל משום היזק ראייה. ויש לומר דמודה רבי יוסי בגירי דיליה, והיזק ראייה שמסתכל על חברו ומביישו הוי גירי דיליה.
ובאופן אחר ניתן להבין שהיזק ראייה אינו היזק של ביוש ופגיעה בפרטיות של חברו, אלא שההיזק הוא לחצר גופה, כשאין בחצר מחיצות לא ניתן להשתמש בה בתשמישי צנעה, ועל השכנים מוטל לתקן את המקום שיהיה ראוי למגורים מתוקנים הכוללים תשמישי צנעה, וחיוב זה מוטל על שכנים גם באופן שאין ההיזק חשוב גירי דיליה, וכמו שחייבה המשנה להלן ז, ב לבנות בית שער לחצר אף על פי שאין ההיזק בא ממנו.
ומקובל לתלות את שתי הדרכים הללו במחלוקת הרא"ש והרמב"ן, הרא"ש (סימן ב) כתב שמועילה מחילה על בניית הכותל משום שאין זה מחילה על היזק אלא על חובת ממון, אבל דעת הרמב"ן לקמן נט, א שלא מועילה חזקה להיפטר מבניית הכותל כמו שאין חזקה לקוטרא ובית הכסא כדלקמן כג, א משום שחזקה אינה מועילה בנזקי אדם באדם, ואפילו אם מחל להדיא אין המחילה מועילה כיוון שאסור למזיק להזיק בראייה.
וכל סוגיית הגמ' והראשונים סובבת סביב דין היזק ראייה, ובפשט קשה מאוד להבין כיצד ניתן לחייב לבנות כותל משום היזק ראייה, ובכל דיני הרחקת נזיקין לא מצינו הרחקה אלא בגירי דיליה, אבל כאן אינו מזיק בגירי דיליה אלא חששו שמא יבוא להזיק ומחמת זה חייבו אותו לבנות כותל, ואף כשבונה את כותלי חצרו חייבוהו חכמים להרחיק אותו מן החלון שמא ישחה ויסתכל לתוך ביתו של חברו, זו היא הרחקה יתרה שמא יבוא לידי גירי דיליה שלא מצינו אותה בכל דיני הרחקת נזיקין.
עוד צריך עיון, אם חיוב בניית הכותל הוא משום היזק ראייה אין מקומה של משנה זו כאן אלא בפרק לא יחפור בכלל דיני הרחקת נזיקין.
ועוד, במשנה לא מבואר לשם מה נועד הכותל, ולמאן דאמר היזק ראייה שמיה היזק מטרת הכותל היא למנוע את היזק הראייה, ולא מובן למה צריך כותל עבה לשם כך, והרי מחיצה כל שהיא מונעת את ההיזק, ולא עוד אלא שהמשנה כולה עוסקת בעובי הכותל ואינה מפרשת כלל מה הוא שיעור גובה הכותל, ורק במשנה להלן ה, א מתבאר ששיעור גובה הכותל הוא ארבע אמות, אבל אם עיקר מטרת הכותל למנוע היזק ראייה הייתה המשנה צריכה לפרש בעיקר את שיעור גובה הכותל, כמו שבמשנה לקמן כב, א שנינו הרחקת ארבע אמות מחלונות למניעת היזק ראייה.
ובסיפא תנן וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו, וברמב"ם (שכנים ב, טז) מבואר שכותל גינה גובהו עשרה טפחים ולא נועד למניעת היזק ראייה, והא דתנן וכן בגינה אגוויל וגזית קאי כדאמרינן בגמ', ומבואר שהדין העיקרי שבאה המשנה ללמד זה את עובי הכותל, גם בכותל שאינו מונע היזק ראייה, וצריך להבין מה הוא אותו עיקרון של עובי הכותל שאותו באה המשנה ללמדנו, אנו נפרש תחילה את המשנה לפי פשוטה, ולאחר מכן נבאר את דברי הגמ' והראשונים.
פשט המשנה
בפשט המשנה ברור שמחיצה היינו גודא, ומדובר בשותפים שסיכמו ביניהם לבנות מחיצה, וצריך להבין למה פתחה המשנה בשותפין שרצו לעשות מחיצה ועברה לבניית כותל, זאת מלבד דקדוק הגמ' דבונים אותה מיבעי ליה.
עוד צריך עיון, לכאורה משנתנו כולה היא משנה שאינה צריכה, אם מדובר בשותפים שרוצים יחד לבנות מחיצה לשם מה המשנה צריכה לפרט להם כיצד לבנות את המחיצה, הרי השותפים יכולים לסכם ביניהם מה שרוצים, וכי המשנה כולה באה לפרט מה אומדן דעת שותפים שהתחייבו זה לזה לבנות כותל ולא סיכמו ביניהם את מידת הכותל.
כאמור, במשנה לא מבואר מה היא מטרת הכותל, ובפשט המשנה נראה שהכותל לא נועד לצורך מסוים שאינו מפורש במשנה, אלא המטרה היא עצם בניית הכותל ביניהם, הכותל חוצץ בין השכנים ומפריד את הרשויות זו מזו, הצורך בהפרדה הזו ברור, כשאין חציצה ברורה בין שכנים לא יימלטו מריב ביניהם, וצריך ליצור הפרדה מוחלטת וקבועה שתחצוץ ביניהם, והמשנה קובעת את תקן הבנייה כיצד נבנה הכותל שחוצץ בין הרשויות.
על פי זה ניתן להבין היטב את פשט המשנה, דהנה במשנה להלן יא, א שנינו את דיני חלוקת שותפין בחצר שיש בה כדי חלוקה, המשנה שם עוסקת בחלוקה ממונית של החצר, עד עכשיו השתמשו שניהם בחצר יחד, ומכאן ואילך חולקים את החצר ולכל אחד מהם יהיה חלק בחצר ששייך לו בלבד, החלוקה לא נועדה להפריד ביניהם ועדיין יישארו זה לצד זה, אלא שהחלקים הממוניים מבוררים וכל אחד משתמש בחלק שלו.
משנתנו לא עוסקת בשותפין שרצו לחלוק אלא שותפין שרצו לעשות מחיצה, השותפים אינם רוצים לחלוק בשותפות הממונית, אלא להיפרד זה מזה על ידי מחיצה שתהיה ביניהם, ברור שבניית המחיצה תפריד גם את השותפות הממונית, אבל הם רוצים להיפרד זה מזה ולא לחיות עוד יחד, החלוקה הממונית לא מכריחה את החציצה הזו ביניהם, בעולם ישנם מקומות שכך היא דרך המגורים, ישנם גינות גדולות לצדי הבתים והשכנים משתמשים יחד זה לצד זה, השותפין האלו רוצים לחלוק ולהיפרד זה מזה.
ומעתה המשנה מתבארת כך, שותפין שרצו לעשות מחיצה, היינו שרצו לבנות חציצה ביניהם ולהיפרד, בונים את הכותל באמצע, אין השכנים יכולים להסתפק במחיצה כל שהיא, אלא עליהם לבנות כותל שיפריד לגמרי את הרשויות זו מזו, החיוב אינו נולד מהסכמת השכנים אלא תקנת חכמים שלא יבנו מחיצה כל שהיא אלא כותל חזק שירחיק כל צד ריב ביניהם, תחילת ההפרדה היא ברצון השותפין, אבל שותפין שרוצים הפרדה וחציצה ביניהם, חלה חובה עליהם לבנות כותל מתקנת חכמים.
ולכן המשנה אינה עוסקת כלל בגובה הכותל אלא בעביו, עובי הכותל הוא ששומר על ההפרדה בין הרשויות שלא יתערבו שוב זה בזה ויבואו לכלל ריב. ופשוט שמשנה זו אינה נוגעת כלל לדיני הרחקת נזיקין, אלא עקירה עוסק בחלוקת שותפין כדין המשנה בדף יא, א והמשנה מלמדת את תקנת חכמים כיצד יתקנו את הרשות שביניהם בדומה לתקנת חכמים במשנה בדף ז, ב לבנות בית שער.
סוגיית הגמ'
מהגמ' משמע שלמאן דאמר היזק ראייה שמיה היזק חיוב בניית הכותל הוא משום היזק ראייה ומדיני הרחקת נזיקין, והרמב"ן פירש שלא מועילה מחילה משום דהוי נזקי אדם באדם, יש שפירשו שאין אדם יכול למחול על נזקי גופו משום שאין הגוף בבעלותו, ואפשר גם שאין אדם יכול לאמוד באמת את מידת הצער על גופו ואין גמירות דעת למחילה, על כל פנים משמע שהיזק ראייה הוא מכלל דיני אדם המזיק ולא כמו שפירשנו את פשט המשנה.
אבל נראה פשוט שגם לדעת הרמב"ן לא ייתכן לפרש שהיזק ראייה זהו היזק ממשי של נזקי אדם באדם, השולחן ערוך (קלה, נג) הביא מחלוקת בכל הרחקת נזיקין האם מי שלא הרחיק כדין חייב לשלם, וכך היא דעת הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי, ומכל מקום בהיזק ראייה אין צד שיש חיוב תשלומין על כך, וכמו שכבר עמדנו לעיל שברור שאין המשנה עוסקת בדיני הרחקת נזיקין.
מלימוד מדוקדק של הגמ' ניתן לראות שהיא לא עוסקת בדיני הרחקת נזיקין, הגמ' מביאה מחלוקת אם היזק ראייה שמיה היזק או לאו שמיה היזק, משמע שהמחלוקת היא האם פגיעה בפרטיות נחשבת היזק כשאר נזקים שחייבו חכמים להרחיק.
אבל הגמ' מביאה ראיות לכך שהיזק ראייה שמיה היזק, ומחלקת הגמ' דהיזק רבים שאני וכן היזק של בית וכותל שנפל וכן גג הסמוך לחצר שאינו יודע כיצד להצטנע מחברו, ומכל זה יוצא ברור שלכולי עלמא היזק של פגיעה בפרטיות נחשב להיזק, שאם לא כן גם בבית לא היה יכול לתבוע את ההיזק, ובחצר גופה ניתן לתבוע היזק ראייה בגג הסמוך לה, ועל כרחנו לפרש שכל הנידון של היזק ראייה שמיה היזק הוא על מצב גבולי שבו הפגיעה בפרטיות במידת מה ואינה מוחלטת, ורק על כך נחלקו האם פגיעה כזו נחשבת להיזק, ומעתה פשוט שאין הגמ' עוסקת בנזקי אדם באדם, אם פגיעה בפרטיות היא מעשה היזק אין היתר לפגוע גם היזק מועט.
עוד יש להעיר, הגמ' מסיקה שכמעט בכל המקרים היזק ראייה שמיה היזק והמקרה היחיד שעליו נחלקו הוא בשותפין שחלקו בחצר, למה הגמ' מציגה זאת כמחלוקת כללית האם היזק ראייה שמיה היזק, להבנת הסוגיא נקדים לבאר את דין היזק ראייה, ועל פי זה נבין כיצד הגמ' מתיישבת עם פשט המשנה.
היזק ראייה שמיה היזק
נראה פשוט שהיזק ראייה מצד עצמו אינו נחשב להיזק, פשוט שאדם שעושה מעשי צנעה במקום שאחרים יכולים לראותו אינו יכול לתבוע שלא יסתכלו עליו, גם אם התרחק למקום שאין בני אדם מצויים שם בשביל לעשות מעשי צנעה, אינו יכול לתבוע מאחרים שלא לפגוע בפרטיות שלו שם.
דיני היזק ראייה אינם עוסקים במעשה ההיזק אלא בתיקון הרשות, כמו בניית כותל בחצר השותפין והרחקת כותל מן החלון ואיסור פתיחת חלון, ההסתכלות עצמה אינה מעשה היזק ולכן גם אין עליו חיוב תשלומין, זו היא תקנת חכמים שבאה לקבוע את תקן הבנייה שרשותו של האחד לא תיכנס למרחב האישי של חברו, לכן מצינו דין הרחקת כותל מחלון חברו שמא יגיע לידי היזק, אין זו הרחקה וגזירה שמא יבוא לידי גירי דיליה, אלא התקנה היא על הבנייה עצמה שלא תהיה רשותו סמוכה לחברו, עצם היכולת לעמוד ולהסתכל לרשות חברו היא כבר כניסה למרחב הפרטי של חברו, ותקנת חכמים קובעת את צורת הבנייה המותרת שאינה מתקרבת לרשות חברו יותר מן הראוי.
והנה במשנה כב, א שנינו דין הרחקה מחלונות ד' אמות, ודין זה שנוי בפרק לא יחפור בכלל דיני הרחקת נזיקין, אבל כפי שנתבאר המשנה אינה מחייבת הרחקה מהסתכלות על רשות חברו, אלא אוסרת פתיחת חלון כנגד חברו, ושם כוללת המשנה חיוב הרחקת כותל מן החלונות כדי שלא יאפיל על חברו, גם שם אין היזק ממשי לבית, אבל אי אפשר לגור בבית בלי אור, וכך גם לא ניתן לחיות בבית בלי פרטיות אף על פי שאין היזק ממשי לבית.
דין הרחקת חלונות ניתן לשנות בפרק לא יחפור, שם מדובר במקרה שאדם דר בביתו בפרטיות, וחברו פותח אליו חלון ופוגע בפרטיותו (ודעת רש"י במשנה שם שרק לאחר שהחזיק ג' שנים יכול למנוע מחברו לפתוח חלון אליו). אבל שותפין שכעת חלקו בחצר אין להם מקום פרטי שנפגע ורק לאחר שייבנה הכותל תהיה החצר מקום פרטי לתשמישי צנעה לבעל החצר, ולכן ברור שחיוב בניית הכותל היא תקנת חכמים לבנות כותל שלאחריו יהיה להם מרחב פרטי, ואין תקנה זו בכלל דיני הרחקת נזיקין.
בניית הכותל לא נועדה למנוע היזק ראייה
עמדנו על כך שהמשנה עוסקת בעיקר בעובי הכותל ולא בגובהו, משמע שעיקר תקנת המשנה היא לשמור על ההפרדה בין השכנים ולא למנוע היזק ראייה.
נראה שגם מאן דאמר היזק ראייה שמיה היזק אינו חולק על כך שזו מטרת בניית הכותל, והראיה לזה שבשאר מקומות שחייבו לבנות כותל למנוע היזק ראייה לא מצינו שיעור לעובי הכותל, וכפי שמתבאר בגמ' לקמן ו, ב בגג הסמוך לחצר שבעל הגג צריך לבנות מעקה גבוה ד' אמות, וכן בשני בתים בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו, מבואר שמספיק מעקה כל שהוא ואין חיוב לבנות מעקב של גוויל וגזית, הטעם לזה הוא משום שעובי הכותל נועד להפריד את הרשויות זו מזו, אבל במקום שכבר יש הפרדה בין הרשויות ואין צריך אלא למנוע היזק ראייה סגי במחיצה כל שהיא שמונעת את ההיזק.
זהו הטעם שהמשנה לא מזכירה כלל את גובה הכותל, משום שעיקר מטרתו היא להפריד בין הרשויות למנוע ריב ביניהם, ולא בשביל למנוע היזק ראייה, ולדעת הרמב"ם בגינה אין היזק ראייה כלל וכל מטרת הכותל היא להפריד ביניהם בלבד.
מאן דאמר היזק ראייה שמיה היזק הוציא את המשנה מפשוטה ופירש שגם אם לא רצו השותפין לבנות מחיצה חייבו אותם חכמים לבנות כותל, אבל גם לדעתו עיקר הטעם שבונים את הכותל היא למנוע את הריב ביניהם, אלא שלדעתו גם אם לא סיכמו השותפין ביניהם על בניית מחיצה סופם לבוא לידי ריב מחמת היזק הראייה, ולכן תיקנו חכמים בכל שותפין שחולקים שיפרידו את הרשויות זו מזו על ידי בניית כותל.
ונמצא שלכולי עלמא תקנת המשנה היא ששותפין שחולקים ויש ריב ביניהם תיקנו חכמים להפריד את הרשויות על ידי כותל שימנע כל אפשרות לריב ביניהם, המחלוקת היא האם כל חלוקה טומנת בתוכה ריב בין השותפים מחמת היזק הראייה, או שרק במקרה שסיכמו ביניהם על בניית מחיצה והריב ניכר כבר עכשיו חייבו חכמים לבנות כותל.
הגמ' מפרשת את נקודת המחלוקת אם היזק ראייה שמיה היזק, כאמור לכולי עלמא יש חיוב הרחקה שלא לפגוע בפרטיות של חברו, הנידון הוא על המצב הגבולי של שני חצרות זו לצד זו שאין היזק ממשי כעת, אבל המשך המגורים זה לצד זה יביא לפגיעה בפרטיות, האם רואים את הפגיעה הזו כמצב נתון כעת שבגללו יתקנו חכמים לבנות כותל.
היזק ראייה אינו בכלל נזקי גוף
לפי מה שביארנו נראה פשוט שלא ייתכן לכלול היזק ראייה בכלל נזקי הגוף, בוודאי גם לדעת הרמב"ן אין זה נזק ממשי שניתן להחשיבו כנזקי גוף, תקנת חכמים היא לשמור על המרחב הפרטי של חברו, והרמב"ן פירש את חומר הנזק, שחכמים רצו למנוע פגיעה בפרטיות שהיא כנזקי גופו ולכן לא תועיל על כך מחילה.
והנה הרמב"ם (שכנים ב, יד) פסק את חיוב בניית הכותל והוסיף שהיזק ראייה בחצר הוי היזק ואפילו אם עמדו כך שנים רבות אין לו חזקה, מבואר שסובר כדעת הרמב"ן שאין חזקה להיזק ראייה דהוי כנזקי גופו, אבל לגבי חלון פסק הרמב"ם (שכנים ז, ו) שיש חזקה ואם גילה דעתו שמסכים לפתיחת החלון אינו יכול למחות עוד, ואם היזק ראייה הוי כנזקי גופו מה הטעם שלגבי חלון מועילה מחילה.
לפי מה שביארנו נראה שלדעת הרמב"ם יש חזקה להיזק ראייה, וככל נזיקין שיש להם חזקה, אבל בחצר אין זו חזקה לנזיקין, אלא תקנת חכמים להפריד את הרשויות למניעת ריב ביניהם, ועל זה לא מצינו שמועילה מחילה.