מחשבות בסוגיית "רבנן לא צריכי נטירותא"

חלק א: "מי שמעצב את רוח האומה מעצב את גורלה"

בתקופה האחרונה כולנו שומעים שוב ושוב את הוויכוח על סוגיית גיוס בני הישיבות, נדמה שהמילים עפות מכל עבר, "שוויון בנטל", "אחריות". ומנגד טיעונים כמו "תורה מגינה". קל מאוד בתוך כל הרעש לשכוח דבר אחד פשוט, מי שנמצא היום על ספסלי עולם הישיבות הוא זה שמחזיק את הנשמה של העם הזה.

בחור ישיבה בן 18 עומד בצומת דרכים שאף אחד לא עומד בה, בני גילו בצבא בונים את הגוף של האומה, את הכוח והשריון. אבל הוא? הוא בונה את הלב, את הזהות, את הרוחניות, את מה שמחזיק את עמנו במשך אלפי שנים שמאות רבות מתוכם עברנו ללא כל יכולת התגוננות מעשית.

הוויכוח הציבורי מתאר לעיתים את בחורי הישיבות כמי שלא נושאים בנטל, אבל האמת הפוכה! כדי לשבת יום יום מול גמרא, לשבור את הראש על רש"י ותוספות ולשמור על טהרת הלימוד ועל גדלות הרוח, צריך כוח אדיר. זו אינה בריחה מהמציאות, זו הקרבה מסוג אחר, של הנוחות של הפשטות של ההליכה עם הזרם. זו בחירה בחיים מלאי משמעות! אך יש כאן נקודה עמוקה עוד יותר, כיוון שתמיד יהיו שני צירים שיחזיקו את עמנו.

א. הציר הפיזי והגשמי שהוא המגן העומד מול האויב ובלעדיו אי אפשר לחיות

ב. הציר הרוחני שהוא הזהות והתורה, החיבור שלנו לה" ובלעדיו אין למה לחיות

מדינה יכולה להחזיק צבא חזק, אבל בלי אנשים שמחזיקים את הרוח היא הופכת לריקה מתוכן. הלומדים יוצקים את התוכן שממנו העם מקבל משמעות, הם לא מסתתרים מאחורי התורה, הם מחזיקים אותה, וזו לא פריבילגיה זו אחריות כבדה. החברה הישראלית זקוקה לאנשי רוח לא פחות משהיא זקוקה ללוחמים! כי אם לא כך, מי יגדל את הדור הבא שיעמוד איתן מול תהפוכות החיים ויוכל לומר מה אמת ומה שקר?! ולכן כשמדברים על גיוס בני הישיבות צריך לומר את האמת. מדינה שיש בה לב פועם צריכה אנשים שיחזיקו את ליבה, וזוהי אחריותו של בחור הישיבה שאף אחד לא יכול לשאת במקומו!

 זה לא טיעון פוליטי אלא אמירה זהותית, שאינה רלוונטית כל כך לדיון המעשי אלא רק תשמש אותנו כסיבה לבחירת צד בנידון האמור. וכדי לבאר נושא זה נצטרך לדון בייחס בין תלמיד חכם לעמי הארץ

חלק ב: הצד ההלכתי של השקפתנו

סוגיות המתייחסות להשוואה בין ת"ח לעם הארץ מופיעות בשלושה מקומות, מהם שניים בגמרא ואחד ברמב"ם.

• במסכת בבא בתרא בסוגיה דרבנן לא צריכא נטירותא: ב. במסכת סוטה בסוגיה דהכול יוצאים למלחמת מצווה: ג. ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל:

הגמרא בבבא בתרא עוסקת במחויבויות התשלום וההשתתפות של בני העיר בתשלומים מסוימים כגון מס או דברים יותר פרקטיים כגון בניית חומה לעיר או חפירת באר מים. הגמרא אומרת שתלמידי חכמים פטורים מתשלום בחלק גדול מהמקרים הנ"ל, אמר ריש לקיש שתלמידי חכמים שבעיר לא מחויבים להשתתף בבניית חומה כיוון שהם לא צריכים שמירה, שנאמר "אספרם מחול ירבון". מה חול שמגן על ים מעשיהם של צדיקים שמרובים מחול לא כל שכן שיגנו עליהם. ורבי יוחנן חולק על ריש לקיש ולומד מהפסוק בשיר השירים "אני חומה ושדי כמגדלות", ש"אני חומה" זו תורה ו"שדי כמגדלות" אלו תלמידי חכמים.

 ובביאור מחלוקתם אומר המהרש"א שנחלקו האם גם בפיקוח נפש אינם נצרכים לשלם או שפיקוח נפש שונה? ונשאל על המהרש"א איך דבריו נכנסים בתוך דברי הגמרא? וניתן לתרץ שמשלבים אותו עם דעת הרמב"ם שאמר שהסיבה שתלמידי חכמים לא משלמים מס זה משום כבוד התורה, ולכן פוטרים אותם מתשלומים שאינם צריכים להם. ונחלקו האמוראים האם מצב של פיקוח נפש מוגדר כמצב שהם זקוקים לו או לא? ומבואר מדברי הרמב"ם שתלמיד חכם זו פריבילגיה והוא בעל מעמד שונה ולכן אינו משלם מיסים אבל אין הדבר אומר שהוא מגן בגופו על עם ישראל על ידי התורה שהוא לומד ולכן לא תהיה לו הזכות לפטור את עצמו אלא אנחנו פוטרים אותו!

ויש עוד ביאור שביארנו אנחנו בדברי הגמרא, שר"ל סובר שתלמיד חכם פשוט לא צריך את השמירה הנ"ל ולכן אינו מחויב לשלם. ורבי יוחנן חולק וסובר שתלמידי חכמים הם כמגדלות והם שומרים על כולם ע"י לימוד התורה שלהם, ולכן אינם מחויבים כיוון שהם תורמים את חלקם באופן שונה ולא כפריבילגיה שנותנת להם התורה. ולפי דעה זו, תלמידי חכמים פוטרים את עצמם מתשלום. אך לביאור זה יקשה מדוע א"כ נפטרים ממס המלכות? הרי זה לא עניין של הגנה!? וניתן לתרץ שלולא הם המס היה גבוה יותר.

ועוד יש להקשות, שהרי אם כל הפורענות מגיעה בגלל עמי הארץ אז זה דומה לגרמא בנזיקין, שהגורם לנזק פטור וחובת השמירה היא על הניזק. אז זו שאלה מציאותית, שאם יבוא גיס לעיר או שודדים האם גם תלמידי החכמים יינזקו או לא? למי שאומר שלא, שלא ישלמו כיוון שאינם צריכים לשמור על עצמם והאם חייב בעל החפץ להישמר מפני הזק שלא יבוא?! ולמי שאומר שהם כן יינזקו ודאי שיצטרכו לשלם כיוון שחובת השתדלות ושמירה חלה גם עליהם.

 אז נשאר עם ביאור המהרש"א שכל העניין זה אם יינזקו ולפי הביאור שאמרנו לפי פירוש הרמב"ם שפוטרים אותם מדברים שאינם נצרכים להם. ועל פי הרמב"ם אפשר להסביר ביתר קלות את הפטור ממס שיש להם בחלק מהמקרים כיוון שזו זכות שניתנת להם עקב מחויבותם לתורה ולעבודת השם, וזה מובן והגיוני בדיוק כמו שחייל בקרבי מקבל זכויות נוספות בזמן השרות יותר מאזרח רגיל, אז תלמיד חכם יקבל את הזכויות האלה כול עוד הוא מחויב למטרתו.

 חלק ג: יציאה למלחמה בפועל כמחויבות ציבורית.

נעבור לסוגיא במסכת סוטה ונשאל שאלה מהותית נוספת, בשעת מלחמה בפועל, מה הדין? האם תלמידי חכמים יוצאים למלחמה או לא?

לכאורה כאן אנו אמורים לראות את ההבדל הגדול ביותר בין השיטות. שאם תלמידי חכמים הם כמיגדלות לכאורה הם אמורים להישאר ללמוד! ולא זו בלבד אלא שאמורים מתוקף המלחמה לחייב אותם ללמוד, שהרי כל אחד בזמן מלחמה עוסק במיומנותו, אם הוא צלף הוא ילחם עם קשת ואם הוא רוכב טוב הוא ילחם עם סוס וכן תלמיד חכם שכוחו בתורה, יצטרך לעסוק בה להצלחת המערכה. ולמי שאמר שהוא שומר רק על עצמו, יצא הת"ח להילחם אם לא לטובת עצמו, לטובת הכלל.

אך כאן ברצוני לחדש שלא יהיה שום הבדל בין השיטות באופן מעשי, ומוכח ממדרש רבה פרשת מטות [כ"ב] "שאלף למטה אלף למטה" הכוונה שהיו לוקחים מכל שבט שלושת אלפים אנשים, אלף לוחמים ואלף נושאי כלים [מה שמוגדר היום כתומך לחימה] ועוד אלף לומדי תורה שזכויותיהם יזקפו להצלחת אחיהם הנלחמים! אבל יקשה א"כ, שהכול אמור להיות פשוט ומבואר, ומדוע  בסוגיא שם נראה שיש הבדל בין מלחמת מצווה ומלחמת רשות?   

והתשובה לכך מדהימה בפשטותה. רבים הסיקו מדברי הגמרא שם לגבי דינו של תלמיד חכם, אבל הן אמת שהוא כלל לא מוזכר שם. וזאת כיוון שהוא לא אמור להיות. הסוגיא שם עוסקת בכאלה שיש להם פטור כמו חתן וכלה, שבזמן מלחמת מצווה חייבים בכל זאת לצאת למלחמה כיוון שמלחמת מצווה בשונה ממלחמת רשות היא חובת הכלל ולא למטרה שמשרתת רק את המלך לצורך מס או משהו כזה, אז מדברים על להוציא למלחמה אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אבל על תלמיד חכם אף אחד לא מדבר כי הוא מראשוני המתגייסים לחיל חשוב לא פחות שהיה בזמנם שהוא חיל השם, שמורכב מלומדים ומתפללים. ואין לתלמיד חכם שום פטור והוא חייב למלא את תפקידו וללמוד. חוץ ממצב של פיקוח נפש שאז חובת השתדלות מעשית על כל אחד ואין לסמוך על הנס, דהיינו שבאמת אם חסר חיילים, הם יגויסו להילחם בפועל!

חלק ד: תשובה למעשה

האם צריך לגייס את בחורי הישיבות ואברכי הכוללים? לכאורה לצבא במסגרת המוכרת לנו, לא! אבל וודאי שבחור ישיבה חייב לשרת ולהתחייב לעם ישראל שיעשה מה שאף אחד לא יכול לעשות במקומו, ללמוד! ובחור ישיבה שלא יושב ולומד מתוך אותה מחויבות, נחשב עריק לכל דבר ועניין וצריך לגייס אותו לחייל אחר, כיוון שכל ה"פטור" כביכול [כבר הוסבר שזה לא באמת פטור] נובע מהעובדה שהוא בחייל ה" שמטרתו להגן ע"י לימוד תורה אז אם הוא לא עושה את זה, אינו פטור מכלום.