סקירת סוגיית גיוס תלמידי חכמים. בחז"ל, בראשונים ובאחרונים.
סדר הדברים:
- בנידון פטור ת"ח מתשלומי מיסים [ב"ב ד"ז ע"ב].
- הבנה בדברי הגמ', סיכום דברי הראשונים והאחרונים.
- בנידון 'תורה מגנא ומצלא' [סוטה דכ"א ע"א].
- הבנה בדברי הגמ', סיכום דברי הראשונים והאחרונים.
- בנידון מלחמת מצווה והמחויבים בה [מתני מס' סוטה פ"ח מ"ג].
- הבנה בדברי הגמ', סיכום דברי הראשונים והאחרונים.
- סיכום הנידון והלענ"ד.
בימים אלו נמצאים אנו בעיצומו של דיון ציבורי נרחב בנושא חובת גיוס לצה"ל והשתתפות בנטל הלאומי ומושגים כמו 'תורתו אומנותו' 'תורה מגנא ומצלא' נשמעים מכל פינה ראוי שניקח נושא זה ברצינות יתרה ונדון בכך מהמקור הראשון בדברי הגמ' ועד לענ"ד.
המקור הראשון שמצינו בסוגיא זו נמצא בדברי הגמ' בב"ב (ד"ז ע"ב) העוסקת בחיוב בני העיר לשלם בעבור החומה המגנה על העיר:
"רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן אמר ריש לקיש רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב אספרם מחול ירבון אספרם למאן אילימא לצדיקים דנפישי מחלא השתא כולהו ישראל כתיב בהו כחול אשר על שפת הים צדיקים עצמם מחול ירבון אלא הכי קאמר אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון וק"ו ומה חול שמועט מגן על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה מאי טעמא לא תימא ליה אני חומה ושדי כמגדלות אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח"
בדברי הגמ' נראה לדייק כמה נק':
- הסוגיא נפתחת במעשה דר"י דרמא שורא אדרבנן ונראה שמעשה זה היה חידוש ולא כך ההבנה הפשוטה בגמ'.
- החת"ס מדייק בדברי הגמ' דקפטרו רבנן רק ממס וחובה אך שמירה כדרך שמלכים שומרים (צבא…) גם ת"ח חייבים.
מיהו המוגדר כרבנן?
בפשטות דברי הגמ' נראה דנחלקו ר"ל ור"י מיהו הפטור מתשלום דלר"ל כל צדיק אינו צריך שמירה אך לר"י נראה שמדובר אך ורק בת"ח שיושבים ועוסקים בתורה.
ובדברי הראשונים מצינו: שכל הפטור מהני רק באופן שמדובר על ת"ח שעוסק בתורה כפי יכולתו ואינו עוסק בפרנסה אלא כדי פרנסתו ולא בכדי להעשיר ומדקדק במצוות וניכר עליו יראת שמים, ובשו"ע כתב- ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת ולומד תדיר, וברמ"א הוסיף דצריך להיות הת"ח מוחזק בדורו שיודע ללמוד ומבין מדעתו ברוב מקומות בתלמוד.
מדוע ת"ח אינם צריכים נטירותא?
ברמב"ם כתב "שאין ת"ח צריכים שמירה שהתורה שומרתן".
ובחזו"א כתב כי השגחתו של ה' היא לפי מידת בטחונו של האדם ולכך ראוי לפטור את הת"ח אך בעיר שרובה ת"ח לא נראה לחייב את בני העיר המועטים לשלם בעבור רוב הת"ח וקרוב הדבר לכך שאינם חייבים ליתן יותר מחומש כמו בשאר מצוות.
לסיכום:
מצינו בסוגיא שיש סיבה לפטור ת"ח מתשלום מיסים לחומת העיר מפני עסקם בתורה אך לא מצינו לפטור בצורה גורפת את כל העוסקים בתורה אלא ניתנו קריטריונים מסוימים ומדויקים, ועוד לא מצינו לפוטרם מגיוס ומשמירה פיזית מלבד תשלומי מיסים.
'תורה מגנא ומצלא'
"א"ר יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה אמאי לא הגינה עלייהו אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא".
והנה יש לדייק מספר דברים:
א. מקושית הגמ' גבי דואג ואחיתופל נראה לדכו"ע התורה מגנה באופן פרטי ולא על אחרים.
ב. פרש"י מגנא- מייסורים ומצלא- מיצר הרע.
ג. מצווה ג"כ מגנה ומצלא וא"כ אין להוכיח מכאן להגנה מיוחדת ללומדי התורה.
לסיכום:
מצינו בגמ' דתורה ומצוות יכולות להגן באופן אישי ונקודתי מפני סכנות רוחניות וגשמיות אך לא מצינו שהתורה שומרת ומגינה על הכלל מפני כמה אנשים שיושבים ללמוד.
בעניין חובת הגיוס והצטרפות למלחמת מצווה ובגדר מלחמת מצווה
המשנה בסוטה מגבילה את פטור החוזרים מעורכי המלחמה
"במה דברים אמורים? במלחמת הרשות,
אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצוה
אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"
וברמב"ם [הל' מלכים פ"ה ה"א] כתב: "ואי זו היא מלחמת מצווה…ועזרת ישראל מיד צר הבא עליהם".
ובשיירי קרבן כתב: דדברי הרמב"ם היינו אפ' העושה מלחמה עם שכיניו שיש לחוש שברוב הימים יעשו מלחמה לכן עושה עכשיו כדי למעטם שלא יהיה בהם כוח לבוא על ישראל ואף בכה"ג חשיב מלחמת מצווה.
ובחזו"א: פשיטא דבזמן פיקוח נפש והצלת העם כולם יוצאים אפ' חתן וכדו', ודברי המשנה מתחדשים אפ' במקום שאין צריך לכולם אלא למספר מסוים אפ"ה אף חתן חייב. ואף במלחמת רשות אחר תחילת המלחמה אם רואים שצריכים חיילים חשיב מלחמת מצווה.
לסיכום:
מצינו בדברי המשנה הראשונים והאחרונים כי ישנם סיבות לפטור ת"ח במלחמות מסוימות אך במלחמות מצווה וכ"ש בעת פיקוח נפש לכו"ע כולם יוצאים.
ולא שבט לוי בלבד
נסיים בדברי הרמב"ם [הל' שמיטה ויובל פי"ג הי"ב וי"ג] בעניין פטור שבט לוי וכל הרוצה להצטרף:
"לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל…ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש איש אשר נדבה רוחו…"
ובחידושי הגרי"ז ביאר: דאין כוונת הרמב"ם שמופקעים כלל מיציאה למלחמה אלא כוונת הרמב"ם שאין מוציאים אותם לכתחילה אך בוודאי אם נצרכים להם גם הם יוצאים.
סיכום הסוגיא והנלענ"ד:
מצינו פטור לת"ח מתשלום מיסים לצרכי הגנה ועוד מצינו כי תורה ומצוות מגנים על האדם [במקרים מסוימים כהמתבאר לעיל] מייסורים ועבירות, דנו בחייבים בגיוס ובסוגי המלחמות השונות ולאחר כל זה לא מצינו פטור גורף מחובת גיוס ללומדי תורה, אלא הכל כפי העניין. ואסיים בדברי הרמב"ם בהל' מלכים (פ"ה ה"ב): "מלחמת מצווה אינו צריך ליטול בה רשות בי"ד…וכופה העם לצאת".